האמונה הדרוזית
הדת הדרוזית הינה דת אוניברסאלית אשר המונותיאיזם הוא הציר המרכזי בה. הדת סודית ואינה ידועה אלא לקבוצה קטנה מבני העדה הנקראים "העוקאל", כאשר שאר הדרוזים נקראים "ג'והאל". הדת אינה פולחנית-טכסית אלא דומה לפילוסופיה ניאו-אפלטונית.
על פי האמונה הדרוזית, בימי אל-חאכם באמר אללה ניתנה ההזדמנות האחרונה להצטרפות ל"מווחדון", ובימינו, אין לאיש אפשרות להצטרף לדת הדרוזית אלא אם נולד כדרוזי.
הדרוזים חוו במרוצת השנים יחס עוין ולעיתים גם אכזרי מצד המוסלמים האדוקים. היות והדרוזים היו בראשית דרכם עדה קטנה ומסוגרת, הם סבלו מיחס עוין במיוחד. הדת הדרוזית יצרה אימצה את "התקיה" (تقیة)- החובה של הסתרת הדת בעת צרה ומשבר בעזרת טשטוש האמונה מבחינה חיצונית לשם הידמות לסביבתם.
עיקרי הדת הדרוזית
"אלתוחיד" – האמונה באל אחד ויחיד
"אלתקמץ" – האמונה בגלגול נשמות, היינו נצחיות הנשמה כלומר, ברגע שנשמתו של האדם יוצאת מגופו היא נכנסת מיד בגופו של תינוק אחר.
"חמשת הנביאים" – אמונה בחמשת הנביאים אשר יסדו וכתבו את ספרי הדת הדרוזית, סמליותם בדגל של העדה בחמשת הצבעים: ירוק, אדום, צהוב, כחול, לבן.
נימוסים ומנהגים
- "אדאב אל לסאן" – אסור לשקר, בין אם הכחשת קיום האלוהים ובין אם סילוף בדברים. (איסור רכילות, שבועת שווא, ניבול פה, לעג וזלזול באחרים)
- "אדאב אלעין" – אלוהים ברא את העין לאדם כדי שיעיין בספרי הדת והחוכמה, ויראה בעזרתה את כל הפלאים שיצר אלוהים, ומהם ילמד לקח וחוכמה.
- "אדאב אל אוזן" – מה שצווה על הלשון והעין צווה על האוזן, לא להקשיב לדברי רכילות ושקר ולכל דבר שיזיק לשכל לנפש, וללב.
- "חפד אלאח'ואן" – החובה להשתתף בחיי החברה : חתונות, לוויות, ביקור חולים ולהיות ביחד בעת הגנה על הדת, כבוד המשפחה, האדמה, העדה והמדינה.
- גמילות וחסדים –
- על העשירים לתרום למען העניים הנזקקים.
- על העניים לא להיות בזבזנים.
- אין מצווה על כל אדם לתת צדקה, כל אדם נותן בהתאם ליכולתו.
- "צוואה"- על כל בוגר לכתוב צוואה, באמצעותה יוריש את נכסיו לפי רצונו.
- חינוך הילדים – החלוקה היא שהאב ידאג לחינוך הבן, האם לחינוך הבת.